["בחירת אברהם" נחמה ליבוביץ עיונים לבראשית [83-87]

בלימוד "בחירת אברהם" עסקה ליבוביץ בשאלה מוכרת. סיפורו של העם הנבחר נפתח באדם אחד, בן שבעים וחמש שנים, אברם העברי. מדוע הוא מכל אנשי הדור העשירי מנח, שחיו באותה עת בעולמו של הקדוש ברוך הוא, נבחר לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו, ולצאת לדרך שסופה אינו ידוע לו.

זוהי שאלה עתיקה שמדרשים רבים השיבו לה בסיפורים על ילדותו של אברהם, על השאלות, הגילוי העצמי של אמונתו באלוקים, שבירת הפסילים וההתמודדות עם נמרוד וכבשן האש. עצם קיומם של המדרשים הרבים מחזק ומחדד את העובדה שהתורה בחרה שלא להקדים לבחירתו של אברהם אפילו לא משפט אחד של מילות זכות בדומה ל "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו:  אֶת-הָאֱלֹקים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ." [בראשית ו' ט] ובוודאי לא סיפור ילדותו ומעשיו הראשונים המצדיקים את בחירתו בדומה לסיפור משה.
בעיונה הביאה נחמה את פירוש הרמב"ן ששואל שאלה זו בהרחבה ומשיב שסיפורי המדרשים על אברם באור כשדים התרחשו בעברו של אברם והיו הסיבה לבחירתו, "אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש העניין שהיה בינו לבין הכשדים באמונה".
רעיון זה לא סיפק את ליבוביץ שהתנגדה בעדינות הפסקנית האופיינית לה "ולא תנוח הנפש מתשובה זו." שהרי במקומות אחרים ובגיבורים אחרים מספרת התורה על עבודה זרה כדי לשקף את הפסול בה, בעיקר ביחס לדור הפלגה ולדור בוני המגדל, הסמוך לסיפורו של אברהם. התשובה שהיא מציעה עניינה מתחום אומנות הסיפור.
"בני אברהם הלומדים בתורה את מעשי אברהם עליהם ללכת איתו מניסיון לניסיון. מי שעתיד להתנסות כך, ממהות הניסיון שלא ידע המנוסה ולא ידעו העדים לניסיון מה יהא בסופו של הניסיון ואם יעמוד בו אם לא."
אם כך אפשר לסכם את העיון בכותרת שנתנה לו ולומר בפשטות שלא היתה כוונת המלמדת אלא להורות לנו את המצווה המוכרת לכל מי שצורך ספרות קולנוע וסדרות פופולאריות – בלי ספוילרים!

אך מעבר לפשטות הדרישה שלא לקלקל את סיפור מתח טוב עומדת אומנות הסיפור.
ג'וזף קמפבל [1904-1987], חוקר מיתולוגיה אמריקאי, סופר ומרצה, שנודע בזכות מחקריו השוואתיים בדתות ובמיתולוגיה. ספרו המפורסם והמשפיע ביותר הגיבור בעל אלף הפנים (1949) מציג את תזה שלו על "הגיבור הארכיטיפי" שסיפורו ממוכר בגרסאות שונות של מיתולוגיה ודת בכל תרבויות העולם. בספרו הוא מציג כעשר נקודות מפתח משותפות לסיפוריהם של בודהה, אברהם, ישו, קרישנה ואיזיס, משה, הרקולס, ורבים אחרים ממגוון רחב של תרבויות ומיתולוגיות שחקר בכל רחבי העולם. אירועים משותפים אלה מהווים את מה שהוא מכנה "מסע הגיבור". מסע של אדם הפורץ את האופקים של חייו ומצליח להתעלות מעל הווייתו הפרטית ומעל נסיבותיו האישיות, המקומיות וההיסטוריות. האחד שמוותר על המציאות הבטוחה והנתונה–מראש שהתוו לו משפחתו והחברה, ויוצא לדרך מפרכת ועתירת סכנות של גילוי עצמי, שיביא לידי ביטוי את מלוא אנושיותו. ביסודו של דבר מובילה דרכו של הגיבור אל תוך נפשו פנימה – אל מעמקים שבהם הוא מוצא כוח ואמונה, אותם יוכל לרתום לשינוי עצמי ולשינוי פניו של העולם.
על פי קמפבל נקודת המוצא למסע הגיבור היא האירוע המשמעותי הראשון שהניע את האדם לצאת מאזור הנוחות האישי והמשפחתי שלו. האירוע שהחל את השינוי המשמעותי שיביא הגיבור על עצמו ועל העולם.
ציווי לך לך הוא אחת הדוגמאות היפות לנקודת מוצא זו. מקובל בידינו שאין מילה ואין אות או תג מיותרים בתורה, וגם לא עודפים שאין בהם הכרח. סיפורי ילדותו של אברהם, עם כל הכבוד למדרשים המבקשים להוסיף סיפורי הקדמה כדי לחזק את מסקנות הסיום, אינם נדרשים. את היציאה הראשונה מאור כשדים לחרן עשה אברהם תחת חסותו והנהגתו של תרח אביו [בראשית יא' לא-לב]. סיפורו כגיבור עצמאי, המניע את עצמו ואת תודעתו להכרה באלוקיו מתחילה בעצם העובדה שנענה לאתגר הראשון שהוצב בפניו – והלך.

השאלה מדוע נבחר אברהם היא כביכול שאלה שהתשובה עליה ברורה מאליה. סופו של הסיפור, העמידה בניסיונות, השינוי המשמעותי שהתרחש בגיבור, בעולם, ובתודעת האלוהות בעולם הם עובדה קיימת עבור היהודי המאמין שחוזר ושונה בסיפור בכל שנה ושנה, ולכאורה כבר יודע את הסיבות להתחלה מתוך הסוף.
ידיעה מוחלטת זו של סוף הסיפור מעקרת במידה מסוימת את עוצמתו המלאה. הביטחון המלא שלנו באברהם וביכולתו לעמוד בניסיונותיו הוא מצד אחד יסוד באמונה היהודית ומצד אחר חסרונו. הרי כל אדם החי בזמנו ובמקומו חסר את ידיעת הסוף. יהיו הניסיונות בהם יעמוד בחייו ככל שיהיו, עליו להיות הבוחר הפעיל בבחינת "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". ותחושת המתח והדאגה אם יעמוד אברהם בניסיון אם לאו היא נקודת ההזדהות העמוקה שאליה ארצה לשאוף, על אף ידיעת הסוף.

---

הספר מלך העליון מאת הסופר האמריקאי לויד אלכסנדר [1924-2007] הוא האחרון בחמשת ספרי פרידיין. סדרת ספרים המציגה עולם מקביל ופנטסטי. גיבורו, טַרָן, הוא נער העובר מסע גיבור ומסע התבגרות. כל אחד מהספרים מציב בפניו ניסיון שונה, קשה ומעמיק יותר מקודמיו. טרן נמשך בכל פעם לעיקרו של משבר ומתמודד עם עצמו ועם כישלונותיו לא פחות מאשר מול יריביו.
בסיום המלך העליון, לאחר שמלחמת האור והחושך הסתיימה בניצחון הטוב, במחיר כבוד מאד של חורבן והרוגים, מוצע לטַרָן, וכל חבריו הקרובים, הפרס האולטימטיבי: לעזוב את הארץ החרבה ולעבור לחיות בגן עדן קסום. טַרָן מסרב להצעה מתוך תחושת אחריות לחבריו נופלים, ומתחייב לעשות את מיטב יכולתו לשיקום הארץ ולרווחת השורדים. רק לאחר בחירה אחרונה זו הוא לומד לדעת כי כל חייו צפה בו הקוסם המגלם את דמות הנביא יודע-כל, לראות אם יעמוד בניסיונותיו.

"לא עוד סגן חזירן תהיה, אלא המלך העליון על כל פרידיין… במלכותך זכית כאשר בחרת להישאר כאן… עד הרגע הזה לא הייתי בטוח בכך שאתה הוא שנועדת למשול. אכן אתמול חששתי שלא כך הדבר.
… משכבר הימים למדתי לדעת כי… שליטה של פרידיין יהיה אדם חסר מעמד. האיש אשר יבחר במלכות הצער ויוותר מרצונו על מלכות השמחה הוא יהיה המלך העליון. "

בספרי הרפתקאות רבים מוצג גיבור צעיר החווה סוג של מסע גיבור, בין אם במודע ובמוצהר [גורג' לוקאס, מלחמת הכוכבים] ובין אם מתוך הדגם הקולקטיבי התת מודע שהציף קמפבל בספרו. רק במעטים וטובים מתוכם שותפה הדמות המייצגת את הידיעה המוחלטת למצבו של הגיבור הנבחר, שאינו יודע את תוצאות מעשיו, ואת תכלית מסעו.
ראיה נקיה זו, בה הקורא, הגיבור והמנסה האלוהי כולם שותפים בחוויית התנסות חוזרת ונשנית, היא הראיה בה ארצה לקרוא השנה את סיפוריו של אברהם אבינו.