קבורת אברהם / שריתַ ברזילי

הנבחר הרים מבטו אל הצל הגדול שכיסה את פתחו של אוהל החופרים הקטן לצד הבאר שהעמיקו עשרה מאנשיו באדמת הנגב הפריכה מיובש. אחיו הבכור היה איש ענק בעיניו, גם לאחר שגדל והיה לגבר בזכות עצמו. הוא קם בחיוך לחבק את הבכור, אך הפנים השזופות, מחורצות הקמטים, לא השיבו חיוך לברכתו."הוא מת.""מי?""הפנאט הזקן. אבא שלך.""אבא שלנו.""אבא שלך. הוא גרש את כל האחים למחצה שלנו. תצטרך לדאוג לסידורי הקבורה עבורו.""איך אתה יודע?""כשהלכו אחינו לקדם עברו דרך אדמות המרעה שלי. מדין נשאר קרוב לשטחים שלי, והוא שומר קשר עם אחיו ואמו. הוא סיפר לי ובאתי אליך. חשבתי שאתה יודע, אתה קרוב לבאר שבע … להמשיך לקרוא קבורת אברהם / שריתַ ברזילי

הולימרקט / יהונתן צוריה

הנה מה שלא אומרים לכם על העקדה. ברגע שמישהו שמע על הרעיון הזה, של העקדה, המלאכים התחילו להמר ביניהם. ההימור הראשון היה את מי אברהם יעקוד: יצחק או ישמעאל. זה היה הימור בקטנה כזה, בין שני אחים. סנדלפון התערב עם מטטרון על הקול שלו שזה יהיה ישמעאל, וטוב, אתם יודעים איך זה נגמר. זה היה לכאורה הימור תמים כזה, הלצה של מלאכים. אבל מלאכים לא יודעים מתי לעצור. ההימור הבא היה על התגובה של אברהם. מטבע הדברים, למרות שהזמן עובד אחרת למלאכים, כמות הזמן בו ניתן היה להמר הלך והצטמצם, אך כמות המלאכים שהשתתפה בהם הלכה ותפחה. יש שאומרים שזה … להמשיך לקרוא הולימרקט / יהונתן צוריה

נשמת האומה

"צאו להצביע" אמר הקריין , עם צד"י יפה של הרדיו, בדיוק התימני הראוי לציבור אמר, "כל קול נחשב, כל קול יישמע". קולו היה מאופק, אולם המתח נשמע בו היטב. נטע סגרה את הרדיו. היא וגדעון לא תכננו להצביע השנה. העבודה של נטע התירה להם מעט מאד זמן לטיולים משותפים בימי חול ובשבתות ובחגים ממילא לא נהגו לצאת מתחום עירוב. הטיול בו נפגשו, כמו גם שנת המסעות בה נצטרפו נפשותיהם זו לזו, הלכו והפכו לזיכרון קלוש בואך אלבום משפחתי מאובק. כבר בחנוכה, כאשר הניסיון שלהם לברוח לרמת הגולן התרסק בקול תרועה החליטו על הפתרון. א' ניסן, ראש השנה למלכים, היה הרי … להמשיך לקרוא נשמת האומה

אשר ישמעו / פז רייסלר

הוא עמד על הבמה הפופולרית והאור הופנה אליו, כמו־גם המבט של כל היושבים בקהל. האותיות TED זהרו מאחוריו באור אדום. הוא נשם נשימה מרגיעה והתחיל לדבר, מקפיד כל העת על דיקציה נכונה ועל אינטונציה טובה, ולאט־לאט הרגיש את מלוא תשומת לבו של הקהל מופנית אליו. התלהבותו גברה והוא הגביר את קצב המילים, נע מצד לצד על הבמה תוך שמירה על שפת הגוף המושלמת: נלהבת, אך לא תזזיתית מדי. תנועות ידיים ברורות. קשר עין עם הקהל. הוא דיבר על הפרוייקט הגדול שלו, שמילא לו את הימים והשאיר אותו ער בלילות. יוזמה שהלהיבה וריגשה אותו מעבר לכל דבר שמי מהם חווה אי … להמשיך לקרוא אשר ישמעו / פז רייסלר

בעמק השׂדים / מירון שפר

"עלה." בתוך הכאב העצום, החושך הנורא, טבוע בתוך החומר שעיוור את עיניו ושרף את עורו, הוא שמע את הקול. זה לא היה קול רועם, מרעיד שמיים וארץ. הוא היה שקט, חרישי כמעט, קול ששכן בראשו עוד מימי קדם שניצל כעת את השקט כדי לומר כמה מילים. הוא שלח את ידיו הבוערות מעלה, לנבור בחומר המאכל. מה הטעם? לא היה לו סיכוי, גם לא תקווה. איש לא חיכה לו שם למעלה. המרד המיותר הזה, חולייה אחרונה בשרשרת כשלונות של מלך צעיר ונוח להשפעה, השמיד את כל מפעל חייו. "עלה!" פקד שוב הקול, בנימה שלא מותירה מקום לסירוב. הוא נאבק ביתר שאת … להמשיך לקרוא בעמק השׂדים / מירון שפר