אני רוצה לספר לכם על אבא שלי. אבא שלי הוא הבן אדם שאני הכי הכי אוהב בעולם ובגלל זה היום אני רוצה לספר עליו, למה שהיום אנחנו אמרנו לו שלום ואנחנו לא נוכל יותר לראות אותו.

אבא שלי הוא האיש הכי טוב בעולם והוא כל הזמן אוהב שאנשים באים והוא מכין להם אוכל. ואפילו שאמא מכינה אוכל יותר טוב ממנו הוא אוהב להכין להם את האוכל כי ככה הוא מרגיש שהוא מארח אותם, ככה הוא אומר. ולפעמים אני עוזר לו לנקות את העגל ולהדליק את האש ואז הוא מסתכל עליי ומחייך כזה וכשהוא מחבק אותי הזקן שלו מדגדג לי את האף ואני צריך לעשות אפצ'י.

ובכלל יש לאבא שלי זקן ארוך ולבן כי הוא מאוד מאוד זקן, זה למה הוא הולך עם מקל לכל מקום. אמא שלי עוזרת לו לפעמים כשיש דרך ארוכה ללכת, נגיד כשהגענו לכאן אמא עזרה לו. וגם זמרן לפעמים עוזר אבל עכשיו הוא רק כועס כל הזמן והוא אפילו לא בא לומר לאבא להתראות.

אני יודע שאבא הכי אוהב אותנו בעולם אבל יקשן אמר לי פעם שבכלל היו לאבא ילדים אחרים, והייתה גם אמא אחרת. הוא אמר שהאמא האחרת הייתה מאוד יפה אבל עכשיו היא מתה ואבא אוהב את האמא האמיתית שהיא האמא שלנו.

לפעמים כשאבא ואמא רבים אני חושב שהם אולי חושבים על האמא האחרת, ואולי אבא חושב שהאמא האחרת הייתה יותר יפה אבל הוא בטוח עדיין אוהב יותר את האמא שלנו כי בסוף הוא תמיד תמיד מחבק אותה ונראה לי שהזקן שלו מדגדג גם אותה.

פעם אחת הם רבו לפני שבאנו להנה, והם לא ידעו שאני קמתי בלילה לשתות ולכן אני שמעתי אותם, אבל שמעתי והם רבו ואמא צעקה עליו והיא אמרה שהוא לא יכול לעשות את זה שוב ושאנחנו הילדים שלו ושהוא לא יכול לעזוב אותנו, אבל אני יודע שאבא לא רוצה לעזוב אותנו הוא פשוט צריך ואבא הסביר לי פעם שלפעמים יש דברים שצריך לעשות גם אם לא רוצים וככה העולם עובד.

ואמא אמרה לאבא שזר עחה ירוש את הארץ, ואני לא יודע מי זה הזר הזה אבל הוא היה נשמע לי מפחיד ואני גם לא רוצה שאף אחד ירוש את הארץ שלי אז אני מקווה שהוא לא יבוא אף פעם, ואבא אמר לאמא שזר עה יירש את הארץ, ומדן שגם היה ער אמר לי שזר עה הוא של האמא האחרת ולא של האמא שלנו, אבל הוא נשמע לי גם מפחיד כמו זר עחה ובכלל אני לא רוצה ששום זר יבוא אלינו לאוהל אפילו שכל הזמן אבא מביא אנשים זרים אבל הוא אומר שאורחים זה לא זרים, אורחים זה כמו משפחה.

ואמא אמרה לאבא שהוא תמיד מקשיב למה שאומרים לו והוא אף פעם לא חושב על הילדים שלו, וזה לא נכון כי אבא חושב עלינו והוא גם הביא לי דבש לפני שהוא הלך והוא חיבק אותי ונזהר שהזקן לא ידגדג לי את האף, אז ברור שהוא חושב עלינו, אבל אמא אמרה שכל פעם שההוא אומר לו הוא זורק את הילדים שלו ובאמת פעם אבא זרק אותי באוויר ותפס וזרק ותפס ואמא נבהלה כי היא חשבה שאני אפול ואפצע על סלע, אבל לא נפלתי.

ובבוקר אחרי שהם רבו אבא העיר אותנו בבוקר והוא אמר לנו שעכשיו צריכים ללכת. הוא אמר לנו שאנחנו כבר לא יכולים להשאר בארץ שלנו, אני חושב שזה בגלל שזר עה הגיע והוא בטח ירוש עכשיו את הארץ ואם אנחנו נהיה שם הוא ירוש אותנו גם, ואני לא רוצה שאף אחד ירוש אותי. אז אבא אמר שהוא הכין לנו מקום שאנחנו יכולים להיות בו והוא יהיה מקום רק שלנו ונוכל לעשות שם את כל מה שנרצה ושאנחנו צריכים לצאת לדרך.

ואמא גם באה ברור, אבל היא בכתה כל הזמן והיא אמרה לאבא שבכלל הוא לא דיבר עם הבנים שלו כבר המון שנים אפילו שהוא מדבר אתנו כל הזמן, אבל אולי היא מתכוונת לבנים מהאמא האחרת אפילו שהיה לה רק אחד, ככה יקשן אמר אבל אני אף פעם לא ראיתי אותו. אבל מדין אמר לי שגם לאמא היה פעם בן אחר שהיה יותר גדול אפילו מזמרן אפילו שאנחנו לא מכירים אותו, כי הוא הלך מזמן ועכשיו הוא חי במדבר ויש לו קשת גדולה, ככה מדין אמר.

ובאמת עלינו על ההרים והשמש הייתה לנו מאוד חמה וכמעט נגמרו לנו המים ואמא אמרה לאבא שהנה עוד פעם נגמרו המים וכאילו הכל קורה שוב, וזו בכלל רק הפעם הראשונה שנגמרו לנו המים. אבל בסוף הגענו אל המגדל שאבא בנה, והוא היה גבוה כל כך ששום הר לא יכול להיות ככה גבוה.

אבא שלי גדול מאוד, כי הוא אבא וכי הוא זקן ולכן הוא יכול לבנות כזה מגדל, שהוא אפילו לא עשוי מאבנים. המגדל קר וחלק והוא עושה צליל כזה של טוק טוק טוק כשדופקים עליו, ואבא אמר שהוא בנה אותו מאותיות, כי אבא שלי יודע לבנות דברים מאותיות למה שהוא זקן וחכם. ואבא הכניס אותנו למגדל והוא היה גדול כל כך כמו עיר, והקירות שלו היו עבים כאלה שידעתי מייד שאף זר לא יכול לבוא לירוש אותו אף פעם. והמגדל היה כזה גבוה שאי אפשר לראות את השמיים בכלל, ופיחדתי שיהיה חושך אבל אבא הביא לנו אבנים טובות שעושות אור, המון המון של אבנים הוא הביא לכל אחד ואחד, הוא אמר שזה מתנות בשבילנו שיהיה לנו אור שאף פעם לא נשכח את השמיים, והוא אמר שזה לא סתם אור, שזה אור מיוחד שחייבים חייבים לשמור אותו במגדל עד החרית הימים שאני לא יודע מתי זה ובהחרית הימים האור יוכל לצאת מהמגדל וגם אנחנו. ועד אז אנחנו חייבים להשאר בתוך המגדל לשמור אותו, ואני מייד ידעתי ממי צריך לשמור אותו, מהזרים שרוצים לבוא ולירוש אותו ואסור שהם יראו את האור של האבנים הטובות.

ובהתחלה חשבתי שאבא יישאר אתנו במגדל אבל אבא אמר שהוא לא יכול, שאסור לו להשאר במגדל, ושהוא חייב ללכת ולכן אמרנו לו להתראות והוא חיבק אותי ונישק אותי והזקן שלו לא דגדג אותי בכלל. וידעתי שהוא עצוב לעזוב אותנו כי היו לו דמעות על הזקן וגם לי היו דמעות.

אחרי שאבא סגר את השערים לא היה אפשר יותר לראות את הבחוץ ונשארנו רק אנחנו במגדל, ואני וישבק הלכנו לשחק באבנים הטובות. זמרן עדיין כועס ואמא עדיין בוכה אבל אני יודע שהם לא צריכים לדאוג כי אבא אוהב אותנו הכי בעולם והוא רק לא יכול להשאר אבל אנחנו נשמור על האור של האבנים הטובות הכי טוב שאפשר וכשיגיע החרית הימים אבא יפתח את השערים ואנחנו נצא החוצה ונראה לו ששמרנו עליהם ואז הוא יחבק אותנו ולא יעזוב אותנו יותר אף פעם אף פעם. והוא יבכה למה הוא יהיה שמח אבל אני אגיד לו שבכלל בכלל לא בכיתי ולא פיחדתי מהחושך של המגדל, רק שמרתי על האבנים הטובות והוא יחבק אותי והוא יאמר שאני הבן הכי טוב שלו ושהוא אוהב אותי ושעכשיו הוא יישאר איתי לתמיד.