[נחמה ליבוביץ עיונים לבראשית בא אחיך במרמה ולקח ברכתך 185-189]

מכל האבות יעקב הוא הקרוב ללבי, אולי השם גרם, ואולי מורכבות אישיותו. מעל לסיפוריו מרחף כמו צל ענק סימן שאלה מוסרי המסוכם בזעקת עשו העשוק המגלה את מעשי רבקה ויעקב.

"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה."  [בראשית כז' לו]

עשו מאשים את יעקב שהוא רמאי מיסודו, מיום לידתו ומעצם שמו, הוא עוֹקב ועקוּב, נצמד מאחור לאחיו ומעקם את סדר הדברים הנכון לטובתו.
העיון של ליבוביץ נזהר מאד בכבודו של יעקב, ומקדים את המדרשים המייחסים ליעקב מידה מרובה של ייסורי מצפון על מעשה גניבת ברכת הבכורה. היא מצטטת כסיכום את המדרש הקצר בבראשית רבה סה, טו: "וילך ויקח ויבא לאמו" – אנוס וכפוף ובוכה. אלא שגישה זו אינה פותרת את יעקב או את רבקה מעצם המעשה. בהמשך העיון היא עוסקת במחירים הכבדים ששילם יעקב, בבית לבן ובפרשת מכירת יוסף, ומדגישה את הקשרים המילוליים המעוררים את הזיהוי בין המעשה המניע ובין האירועים. את העיון היא מסיימת בשינוי שמו של יעקב, אותו שינוי שנולד במאבק על מנת להחליף את מהותו של אבי האומה מיעקב לישר-אל.
בעיון נוסף "ברכת יעקב" [193-196] עוסקת נחמה ליבוביץ בתוכן הברכה שהעניק יצחק ליעקב בזכות עצמו, ובזו שגנב באחיו הבכור. בעיון היא מזכה את יצחק מהטענה שהיה עיוור לתכונותיהם של בניו, או לידיעה שיעקב הוא הבן הנבחר להמשך הזרע. עשו, כמו ישמעאל, זכאי לברכות השפע והסמכות, אך לא לברכת ה' לאברהם.
הקדוש ברוך הוא, בהעדיפו את מנחת הבל על פני קין, או בציווי לאברהם לסלק מעליו את ישמעאל בכורו, כבר התווה את הדרך ליעקב. המוטיב החוזר המשרשר את כל סיפורי בראשית הוא העדפת הנבחר על הבכור. גלגול הבכורה לידיו של יעקב הוא מעשה אלוהי.
ובאשר למעשה הרמייה עצמו – אולי אשמים רבקה ויעקב בנטילת יוזמה מופרזת, או בחוסר אמון בתבונתו ומודעותו של יצחק לרצון האלוהי, אך האמנם ראוי לראות בכל התמורות והייסורים שחווה יעקב עונשים על מעשה גניבת הבכורה? גם אברהם וגם יצחק נתפסו בשקר מובהק, כשאמרו על אשת חיקם "אחותי היא" ולא נענשו. לא מידי שמיים, ולא מידי המלך המרומה, שהפסיד באירוע מכל בחינה אפשרית.
ובמילים אחרות – אולי המרמה בסיפורי האבות היא רעיון משמעותי ולא מוטיב דידקטי שנועד ללמד את ילדי הגן שאסור לשקר.

מיקל שייבון יליד 1963, הוא סופר יהודי אמריקאי שספריו נודדים בין זהות יהודית מובהקת לעולמות זרים במהותם על גבול הפנטזיה הריאליסטית.
ספרו אבירי הדרך [2007] מוגדר כסיפור הרפתקאות על "יהודים עם חרבות". זהו סיפור על רמאים. על דרכם המסובכת בעולם מושחת ורקוב הרבה יותר מהם. שני גיבורי הספר הם יהודי עקמומי, רזה, עצוב ומלא טינה שנמלט מפרעות, וענק אפריקאי יפה תואר ועצום כח שרואה עצמו צאצא יהודי לשלמה המלך ומלכת שבא. בעולם מזרח אירופאי בו קיימת ממלכת כוזר, ובה נערכה הפיכה שלטונית, הם מצרפים למסעם נער צעיר וגס רוח שאינו מי שהוא אומר שהוא.
כל הגיבורים היהודים – כוזרים, ראדנים, אירופאים ואפריקאים מערבים בספר בין מסורות של שמירת מצוות, שבת ומניין, להתנהלות כלכלית וחברתית שכולה מבוססת על שקר, רמייה וניסיונות לעקוף מצבי עימות, כל עוד אין חובה לנהל אותו. [וכשיש אז בכל הכח].
אלא שהגיבורים אינם מוצגים כדמויות חסרות מוסר או ערכים. הם אנשים לא מושלמים, הנושאים צלקות טראומה אישיות, בעולם שאינו הוגן כלפי אף אחד מהיושבים בו. גם הרוסים, הנוצרים, והמוסלמים המוצגים בספר מושחתים, שוחרי ריב, תוקפי ערים שלוות לצורך ביזה ואונס. תופס השלטון בכוזר לא הסתפק ברצח המלך הקודם אלא השמיד את גברי משפחתו ומכר את המלכה ובנות המשפחה לזנות. בעולם חסר מוסר וערכים זה, הצעיר היהודי בעל הידע הרפואי, שמפיל זקיפים בסם הרדמה לפני הפלישה למחנה האויב, פועל באופן הרחום והיעיל יותר להשגת מטרותיו. האפריקאי כובל את הנער גס הרוח לסוסו מפני שהתחייב להביאו למקום מבטחים, ולא עוזב אותו למרות שהדרך ארוכה ומסובכת, ורצופה בהרבה יותר מעשי אלימות ורצח מכפי שהתכוון לקחת על עצמו. גם הנער – יש לו סיבות מצוינות לשקר באשר לזהותו. שלושה שקרנים אלה מצליחים במבחר מעשי מרמה, אלימות ותככנות להפיל את חומס השלטון ולהוריד מנהיגי צבאות על ברכיהם. הם "גונבים את הממלכה" כדי להחזירה לידי יורשיה החוקיים.

אבירי הדרך מציג מציאות בה מטרות טובות מושגות באמצעים שליליים. אולי זהו עניינו של יעקב כמייצג הדרך העקמומית בסיפורי האבות. הוא אינו הראשון והיחיד הנוקט בשקר כדי להגן על המטרה הגדולה יותר של שימור חיי בית אברהם והבטחת המשכיותה של ברכת ה' לזרעו. הוא האחד המתמודד עם הצורך בשקר בעיניים פקוחות וללא גיבוי אלוהי שיטיל עונש משמיים על יריביו.
בשושלת בת שלושה דורות יעקב הוא האב האנושי ביותר. אברהם חי כל ימיו תחת נוכחותו היציבה של האלוהים. מפגשיו עם הקדוש ברוך הוא מרובים וגלויים ומכתיבים את דרך חייו ומעשיו. יצחק זכה להתגלות אחת עצומה בעקידת יצחק, ודומה שדי היה בה עבורו לכל ימי חייו. יעקב נאלץ להסתפק בחלומות. הוא האב שנדרש למצוא את דרכו ללא הדרכה אלוהית מתמדת. הוא טועה, מרמה, מנסה לתקן, מנצח לעיתים ומפסיד לרוב, נאלץ להתמודד עם תוצאות מעשיו ובחירותיו לטוב ולמוטב.
במבט מקיף על כל סיפורי האבות אפשר למצוא דמיון לשלבים שונים ביחסי עם ישראל עם אלוהיו. אברהם מייצג את דורות הבית הראשון, ימי המקרא בהם היתה נוכחות ה' גלויה לעמו בין בנִסַיו ובין על ידי נביאיו. יצחק מייצג את אנשי הבית השני, שאולי כבר אבדו את הנבואה הישירה, אך נוכחות ה' בבית המקדש העומד על תילו מהווה עבורם עדות יציבה ובטוחה לקיומו. ויעקב הוא הדורות שלאחר החורבן. אנחנו. שחיים בעולם בלתי מושלם, ללא נוכחות אלוקית מזוהה. עושים את מיטב יכולתנו, על הטוב והרע, הישר והעקום, הצודק והמרמה, כדי להבטיח שזרע אברהם וברכת ה' לא יאבדו בקשיי המציאות.

וכמה יהיו ראויים, לרגעים, שיקרא שמם ישר-אל.